מרקורי בנסיגה

האמת שאני לא אסטרולוגית ולא מתיימרת להיות, אני רק שומעת מסביבי ומקבלת למייל ובפייסבוק את הכותרת "מרקורי בנסיגה" או "מרקורי ברטרו". אני מאמינה שכמו שאנחנו משפיעים על הסביבה בה אנו חיים אנחנו מושפעים ממנה מאוד, וסביבה זה לא רק האנשים שסביבי, זה הטבע והיקום, זו הבריאה כולה (בלשוני).

אז אני יודעת להגיד מה אני חווה בימים שלפני ותוך כדי הנסיגה של הכוכב שנקרא על שם שליח האלים במיתולוגיה היוונית. זה עושה לי בלבול, אני רואה בלבול מסביבי אצל אחרים, כשהכל פתאום ניראה כמו איזה כאוס, סוג של טייפון מכל הכיוונים, הוא נורא מפחיד כי הוא משבש את "השיגרה".

אני מוצאת את עצמי עסוקה בצורך ואולי אפילו בהכרח שלי ושל הקרובים לי לחשוב על הבחירות בין טוב לרע, מה אנחנו אומרים, מתי זה לתועלת שלנו ואיפה אנחנו פוגעים באחרים, כי בזמנים כאלה נידמה שאני יכולה לעשות הכל, אין לי מה להפסיד, אני "אמיתית" או אמיתית.

זה כמו חג השבועות - חג הקציר, עם הזמן חקלאים למדו מתי צריך לזרוע ומתי צריך לקצור, כשמרקורי ברטרו נדמה לנו שהדברים שנמצאים בתוכנו חייבים כרגע לצאת לפני השטח, להיקצר מבפנים. אבל האם אנחנו יודעים בדיוק מתי לקצור את התבואה? האם הם מספיק בשלים או שהם מושפרצים החוצה בלי וויסות ובקרה? כשהחיטה שלי לא מוכנה מספיק אף סוחר לא יוכל לקנות אותה ממני.

אנחנו ממהרים להגיע להחלטות כי זה הזמן הנכון, כמו לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת בטלפון. חודש מאי כזה כשפתאום חם ופתאום יורד גשם – זה מבלבל גם אותנו.

החכמה היא לספור, ועד עשר זה לא תמיד מספיק, במיוחד לאלה שיוצאים ידי חובה בספירה. אני חושבת שצריך לספור יותר, לחשוב היטב, להתייעץ, לשמוע גם קולות מבחוץ ולא רק את אלה שלי, ואז לספור ואז להחליט אם הגיע זמן הקציר...