דתיים וחילוניים בזוגיות

זוגות מעורבים

לפני כמה שנים הגיעו אלי זוג מקסים לטיפול – היא באה ממשפחה דתית והתחנכה בקיבוץ דתי והוא חילוני שהתחנך בעיר.

הם נשואים כבר שש שנים ואוהבים אחד את השני אבל מתקשים לחיות עם השוני ככל שהזמן עובר והמשפחה מתרחבת.

האם קבעתם כללים הנוגעים למגורים משותפים  כאשר החלטתם להתחתן ? שאלתי

כן, ענו שניהם.

החלטנו שכל אחד יכול להמשיך באורח החיים שהוא רגיל אליו בתנאי שהוא לא מפריע לאחר.

יופי, אמרתי, זה חזון מבורך אבל לא כללים וחוקים. כאשר זוג מעורב מחליט לחיות ביחד ברור לשניהם שהם יצטרכו להתפשר בחלק מהדברים. רוב הזוגות המעורבים מתרגלים די מהר לחוקים שהם קבעו. לא מסובך להפריד כלים ( גם אם קצת טועים בהתחלה) גם אוכל כשר בבית, אפשר תמיד לאכול פירות ים מחוץ לבית.

קביעת החוקים צריכה להיות מפורטת כמו מסמך משפטי ולא קביעת חזון לשלום והורמוניה. מה מותר ומה אסור ברמת הפרטים הקטנים ביותר.

הוויתורים צריכים להיות משני הצדדים, ולאף אחד מהם אסור לחשוב שהאידאולוגיה או האמונה שלו שווה יותר.

אבל מה קורה כאשר המשפחה מתרחבת ונולדים ילדים?

נכון גם הם יצייתו לחוקי הבית, וכמו כל ילד הם יתרגלו למציאות שהם חיים בה. מאחר וחינוך הילדים לא מסתיים בחוקים אלא עובר לפסים של אמונה, הגדרת הטוב והרע והמוסר שכל אחד מההורים מאמין שהדרך שלו נכונה יותר.

כאשר שני אנשים בוגרים מחליטים לחיות ביחד על אף השוני הם רואים מולם אדם שלם עם מערכת ערכים ואמונה ולכן נוטים לכבד את המרחב שלו. כאשר נולד ילד הוא כמו דף לבן יש לשני ההורים הזדמנות לקרב אותו לצד שלהם. לא מתוך רשעות או מניפולציה אלא מתוך אמונה שהדרך שלו או שלה נכונה יותר.

חשבתם על נושא הילדים כאשר התחתנתם? שאלתי את הזוג בטיפול

חשבנו והחלטנו שהם יחשפו לשני העולמות ויבחרו את העולם שיתאים להם.

זאת החלטה בוגרת ונבונה אך כל החלטה שאנחנו כהורים לוקחים עבור הילדים שלנו מקורה בתפיסת העולם שלנו והפעולות שאנחנו נוקטים מקורן באמונה שלנו.

אז מה עושים?

מחפשים את המכנה המשותף בכל מה שקשור לערכים ומסכימים עליו כבסיס לחינוך.

חושפים את הילדים לדרך החיים השונה של כול אחד מבני הזוג, לא כופים, לא מאיימים, ולא מזלזלים באמונה של האחר. רק כך ניתן לילד באמת את האפשרות להכיר להיחשף ולבחור.