פוריות בעיניי הנפש והרוח

בעקבות שבוע המודעות לאי פריון שהתקיים בארצות הברית עלו בי מחשבות על כל נושא הפוריות בחברה המערבית של ימינו.

ידוע הוא הדבר שבעידן הטכנולוגי שלנו התרגלנו לתוצאות מהירות, זמן הוא מצרך יקר ולהיות במצב של being זו פריווילגיה מושמצת. אנחנו בעשיה, בתכל'ס, רוצים כבר את השורה התחתונה. הכל זמין ומהיר והקצב מסחרר.

הריון הוא מצב של הבשלה איטית - תשעה חודשים גדל לו בבטן פרי אלוהי שלאט לאט מתפתח ומבשיל עד שהוא מוכן לצאת החוצה לאויר העולם. המקצב הוא אחר לגמרי ואי אפשר ללחוץ על כפתור כדי לקבל תינוק.

להחליט להביא ילד לעולם כרוך תמיד בפחדים שחלקם מודעים וחלקם פחות או שבכלל לא. זוהי לקיחת אחריות לכל החיים, מחוייבות, התמסרות, בחירה להתרחב מעבר לגבולות העצמי הפרטי, וויתור על אלמנטים לא מבוטלים מהחיים בהם אנו אחראים רק לעצמינו, פרנסה, חינוך ועוד ועוד...

לפחדים יש כוח עצום, פחדים יכולים להוציא לנו את הגוף מאיזון ולשבש את היכולות הטבעיות והמולדות שלנו. לא סתם אומרים 'פחד משתק', כשהוא גדל ומתעצם ביכולתו לשתק לנו את הגוף, הנפש והרוח.

כשאנחנו לא נותנים מקום לפחדים שבתוכינו, ובהקשר הזה לפחדים הקשורים בהריון, לידה ומה שבא אחריהם, אנחנו עשויים לשתק את יכולת הפריון שלנו.

כניסה למערבולת השיתוק והנסיון לעשייה מוגברת עוד ועוד, פעמים רבות גורמות לנו לאבד את האמונה והתקווה, אנחנו מתחילים יותר ויותר לתלות את הריפויי ברפואה ושוכחים את היכולת של הגוף שלנו לרפא את עצמו, את הצורך של הנפש שלנו בביטחון, את הרגעת הרוח ובאמונה הפרטית שלי אנחנו גם שוכחים את ההישענות והיכולת לסמוך על הכוח שגדול מאיתנו, אני קוראת לו אלוהים.

אין בי שום כוונה להעביר ביקורת או לשפוט את הדרכים והאלטרנטיבות השונות שמציעה לנו הרפואה המתקדמת והטכנולגיה. הקריאה שלי בשבוע שמוקדש לאי פיריון היא שנזכור שלפעמים אנחנו זקוקים למידה של שיחרור ההיאחזות בתשוקות שלנו, אנחנו ניקראים לעיתים לחזור בחזרה לעצמינו, עצמינו שקודם לתשוקות והמאוויים והחלומות, לבית שלנו, לגוף שלנו. התמיכה הנפשית והתמיכה הרוחנית אינן פחותות במשמעותן ובכוחן מהתמיכה והעשייה הרפואית. מאחלת לכולנו שנדע להקשיב לעצמינו בקשב עמוק ועדין שכולל בתוכו את כל הרבדים של הוויתינו האנושית.