נפש תאומה

אני חייבת לחפש חברות, אני זקוקה להרבה, מישהי שתהיה, תחבק...

שתיים בלילה והגוף עובר טלטלה, ברעד פותחת את המגירה ומוציאה את קסאנקס

הבית יישן ואין מי שיציל אותי מעצמי

פוחדת להיות לבד, המחשבות מחסלות אותי והדמעות לא פוסקות מלזלוג

לאט לאורך השנים הוא ניפה את כל החברות שלי, אף אחת לא מצאה חן בעיניו, זו גרושה ולא מכניסים נחשים הביתה, זו בוגדת, זו לא לרמה שלך.... ואז גם הוא עזב את החדר ואמר שכך טוב לשנינו.

חושך ושקט בבית ואני לבד, אין על מי להניח את הראש, מי שיגיד לי שיהיה בסדר והנה הכדור מיד יעבוד ואת תירדמי ותתעוררי טוב יותר.

טוב לי עם עצמי בחדר, ואני לא מצליחה להבין למה לא בדקתי חמש שנים את הסיבה שבגללה עזב את חדר השינה שלנו ועבר לחדר של הילד שבגר ועזב לדירה משלו

גם הילדים לא שאלו אלא קיבלו כאילו זה תהליך טבעי

מה פשר השתיקות האלו אצלנו בבית?

לא מדברים על כלום

זרם של חשמל שוב תוקף אותי בגוף... את חזקה, את בסדר, אל תתני לגוף להכניע אותך, מה יישאר לך חוץ ממנו?

יוצאת מהחדר להביא כוס מים כבר כמעט בוקר, השקט בבית מתמזג עם השקט בשכונה, הלבד הזה עושה לי צמרמורת בגוף אני מדליקה רדיו ואת מכונת הקפה.

לאט נכנסים צלילים מתערבבים עם האור שבוקע, רעש של פחים נגררים בחוץ, האיש של הפחים פה.

אף פעם לא ראיתי אותו, אני רק שומעת אותו בוקר בוקר כבר עשרים שנה גורר את הזבל של החיים שלי החוצה.

אני מחליטה להכין קפה מוציאה עוגייה ויוצאת אליו לרחוב עם כותנת.

בוקר טוב אני אומרת לו, הכנתי לך קפה, אני מניחה את הקפה על הפח הכתום, וגם עוגייה הנה.

הוא מביט בי כמו משהי שהוא מכיר, את מקומה שניה הוא אומר? משפחה טובה, הרבה זבל אתם מייצרים.

כן אני עונה במבוכה, אתה יודע איך זה, ילדים, אורחים, אוכל..

לא כזה זבל, הוא אומר

הזבל שלכם אחר, טעון, שתקן, מריר, כועס.

איך רואים זבל שתקן ומריר אני שואלת בחצי חיוך?

זבל בלי חיים בלי ריח, זבל לא שמח לא עצוב, לא גולש, לא מטפטף, לא נושם.

זבל שקברו טוב לפני שהוציאו מהבית שאף אחד לא ידע או ירגיש את הצחנה.

אוו אתה פסיכולוג אני אומרת לו

לא, אני רק האיש בלי פנים שסוחב את הזבל כל יום עשרים שנה, אני מכיר אתכם, אתם לא מכירים אותי, אני סוחב את הזבל לכביש, למכונית הזבל, על אנשים אני יודע, אבל זה כלום לעומת מה שהזבל מספר.

ומה עוד מספר הזבל שלי?

גברת, הוא עונה, הזבל שלך מחריש, את הזבל האמתי שלך את לא זורקת, הוא נשאר בבית, את חיה אתו.

הגזמת קצת לא?

גברת, מי שמוציא את הזבל, לא ער בחמש בבוקר מחפש עם מי לדבר, מי שנפרד מהזבל שלו, ישן עכשיו שנת ישרים.

חייב ללכת גברת, האוטו זבל תכף פה ואני יש לי עוד הרבה זבל של אנשים לזרוק.