בנשקיה

אחת לשבוע יש לנו ישיבת צוות של הבנות, חציין נשואות, לא זוכרות איזו פעם, חציין עדיין גרושות וחציין ידועות בציבור עם סטטוס לא ברור, משהו שבין נשואות על תנאי, לגרושות מדי יום.

אז יש לנו ישיבה לפתרון בעיות שוטפות.

השבוע, בישיבת "ההנהלה", התברר שהחבר של אחת מאתנו, גרושה על תקן נשואה אחת לשבועיים שעברה לגור לבד, עבר לגור אתה והביא אתו נדוניה - שני ספלים מאיקאה, נעלי בית, ואפילו לא שכח להביא את מברשת השיניים. מישהי אמרה שהבחור לא קמצן. הוא פשוט חושב שזה אבו-כביר. אחרת הייתה מודאגת. שתקה ואכלה סלט.

העניין הוא שאם כבר לגור עם מישהו, יותר טוב הבעל הקודם, כי אותו פשוט מכירים טוב יותר והוא ממש לא מפריע ולא מדבר כל הזמן, כמו ה"מסתנן" הזה, שגם משאיר בבוקר את שפורפרת משחת השניים פתוחה וגם מניח את הכלים בכיור, כאילו הברז שוטף אותם בעצמו, וכשהוא אוכל עוגה (שהיא קונה) תמיד יש פרורים על הכורסה וסביבותיה, שלא נעים לאסוף כשהוא טוחן את העוגה וצריך לחכות שילך רגע לשירותים כדי לאסוף אחריו, שלא ייעלב.

מה יקרה אם הוא יחתום קבע בדירה שלך? הרימה את הראש השתקנית מהסלט.

אוף מותק, את יודעת, הצבא מוציא לפנסיה בסוף בעיקר אם הנשק חלוד, במקרה שלי אני עורכת מסדר פעמיים בשבוע לבדוק שכל הכלים במצב טוב מוכנים לקרב.