אמונות תפלות והעברה בין דורית
אני מתנהלת כמו סבתא שלי ואמא שלי ואני מתחילה לראות את הילדים שלי מתנהלים ככה.
אמונות תפלות הן משהו שכובש אותך, נכון או לא נכון, היה או לא היה, אני לא מתווכחת. אמא שלי אמרה, סבתא שלי אמרה, אז מי אני שאתווכח איתן?!
הן אמרו לי לא לשים תיק על הרצפה, אז אני לא שמה. פתאום, אני מוצאת את עצמי מרימה לבת שלי את התיק מהרצפה ונובחת עליה שסבתא אמרה שאסור לשים תיק על הרצפה.
באיזה עניין אמא?
פרנסה אסור לשים על הרצפה! אז לא שמים תיק על הרצפה!
אני לא אתלה כביסה בערב, אז באים כל השדים, במיוחד לא כביסה של ילד קטן. אפשר לתלות כביסה כששדים באים? אני לא מתווכחת.
אני לא נותנת ביד סכין. השתגעתם??? אני יכולה לריב בגלל זה. כל הילדים למדו, הם עדיין לא תמיד מיישמים, אבל אני מנסה שיקפידו על זה. כי אחרת מה היו אומרות אמא וסבתא נונה שלי?
היו לנו ים של אמונות תפלות – לא תעברי מתחת לסולם, אל תתני ביצים, אסור לקנות לגבר גרביים... ואני לא יודעת איך לצאת מזה. אסור לי לנהוג באותו חדש לפני ששוברים לי ביצה ומפזרים מלח. קניתי אוטו חדש לפני כמה שנים, ומצאתי את עצמי לא עולה עליו לפני ששברתי ביצה ופיזרתי מלח – שיהיה שפע. הבת שלי קנתה אוטו וסיפרה לי שפיזרה מלא מלח, "את יודעת אמא, שיהיה שפע."
אני זוכרת שאם הייתי חורגת מהאמונות, סבתא הייתה כועסת ומסננת 'שלא נדע!' אני פוחדת תמיד שהן מסתכלות עלי מלמעלה, הנשים הסלוניקאיות שלי וקולטות את כל מה שאני לא עושה כמו שהן חינכו אותי. אז אני פשוט עושה, ואם שכחתי משהו, אני מסתכלת למעלה, אומרת סליחה, ועושה 'חמסה' לפצות על השכחה.
אנחנו מתנהלים לפעמים ממקומות, מתוך אמונות, שאנחנו אפילו לא בודקים אותן, שלא בטוח שהיום יש להן יסוד מוצק. בהרבה מאוד דברים בחיים שנוגעים לאיך אנחנו תופסים את עצמינו. כשאני לא מאמינה מספיק בעצמי או חושבת שאני לא טובה מספיק, אלה האמונות שאני ממשיכה להיאחז בהן ולפעול על פיהן. אבל אולי זו לא בדיוק האמת לאמיתה? אולי יש דברים שאפשר לשחרר...
ההתנהגות שלנו והמחשבות שלנו מושפעות מעצם היותנו יצורים חברתיים. לפעמים נדמה לנו שאין פה עניין של רצון או בחירה, אנחנו לא מתווכחים, אנחנו פשוט כאלה. מתוך כך אנחנו מתנהלים ופועלים במציאות של חיינו, גם אם בתוכנו הדברים לא ממש מתיישבים, גם אם הם מתנגשים עם תשוקות ורצונות אחרים שקיימים בנו. אבל אולי לא כך חייבים תמיד להיות הדברים? האמונות שאנחנו שמים על עצמינו והייסורים שבאים איתם מונעים מאיתנו להתקדם.
כך גם לגבי דור ההמשך שלנו, אנחנו מעבירים להם את האמונות שלנו, והם באופן טבעי לובשים אותם על עצמם. במקרה הטוב הם דור משופר מאיתנו שיבחר אחרת ואנו נאפשר להם את הבחירה החופשית שלהם. במקרה הרע אנחנו נתעקש שהם יחיו לפי מה שאנחנו בטוחים כי זוהי האמת.
אז אמונות תפלות זה מצחיק, ואני צוחקת הרבה על עצמי, אבל את האמונות שלנו לגבי עצמינו, הילדים שלנו, האנשים שסובבים אותנו, החברה שלנו ואולי גם השכנים שלנו, אני חושבת ששווה לעשות להן בדק בית, לברר מה עוד אמיתי לנו, ומה סתם הושרש ובעצם מונע מאיתנו להתקדם הלאה.
ואם התעטשתם אחרי שקראת את מה שכתבתי, זוהי ההוכחה שדברי הם אמת J
