חוצלארץ

אחות שלי עזבה את הארץ לפני שלושים שנים, כשחוץ לארץ היה אי שם, לאמריקה הגדולה בניו יורק, היא גרה שם בבית עם רעפים ואוטו גדול ובגדים מצחיקים שלובשים באמריקה.

במכתבים היא הייתה שולחת תמונות , הרבה, הילדים בשלג, אנחנו במפלי הניאגרה ופעם אחת היא שלחה לנו אלבום שלם של תמונות מבית המשפט שבו הם קיבלו את האזרחות הנכספת.

אני שלחתי לה מכתבים מלאים בים בתל אביב, בחגים, בבנים שלי בטקסים בצבא, סיפרתי לה כמה חשובה לי הציונות, העם הישראלי, להגן על המולדת.

המכתבים שלנו שהתחילו בסיפורים על הילדים ועל המשפחה הפכו יותר ויותר לשיר הלל לדרך החיים שבחרנו ובכך לדרך החיים הלא נכונה שהם בחרו.

בכל פעם שהיא הגיעה לארץ בפסטיבל שמתחיל בשדה התעופה, ההתרגשות בשיאה גם הילדים חיכו לדודה מאמריקה שבאה עם שובל של ריח חו"ל וממתקים צבעוניים היינו יושבות אצלי בסלון וממשיכות מהיכן שהפסקנו, אצלנו באמריקה ואצלנו בישראל...

הבן הקטן חזר מהצבא מנשק את הדודה, זורק את הבגדים ליד המטבח ורץ לחברה שלו אחרי שבוע בבסיס.

אצלנו באמריקה אין מצב שילד ככה לא יכבד את ההורים שלו, היא אמרה, נושפת לתוך מלבורו אדומה, אצלנו מגיל צעיר מלמדים בבית הספר את הילדים לכבד את ההורים שלהם.

אצלכם באמריקה אצלכם באמריקה הכול אצלכם מושלם באמריקה, כסף גדל על העצים, אנשים רוקדים ברחובות, אצלכם באמריקה, אין פשע, אין ילדים מפונקים אין סמים אין עבריינות, את בכלל חיה בעולם מושלם.

תגידי, אצלכם באמריקה כשאת יושבת לערוך ליל סדר לבד בשולחן עם בעלך ועם לילי שלך גם כן הכל מושלם?

כשאת חולה ואין מי שיטפל בך גם כן מושלם?

כשאת רואה אותנו כאן בחתונות בר מצוות ולוויות שלא לקחת בהם חלק גם אז מושלם לך?

אז אצלנו בישראל אין כסף על העצים, אנשים לא רוקדים ברחובות, אין מכוניות כמו אוניות, אבל יש לנו אחד את השני ואין לנו געגוע.

היא קמה מהספה, כיבתה את הסיגריה במאפרה, הלכה לחדר בדממה, אמריקה נשארה איתי בסלון ושוב ראיתי את אחותי האחת את המריבות הילדותיות שלנו בבית ספר, את החדר המשותף, הסודות שחלקנו, איך אמריקה הזאת נכנסה ביננו? הרי גם אני לא שלמה באף חג או שימחה בלעדיה.

היא חסרה לי כל כך

הכנתי קנקן תה עם נענע מתוק מתוק כמו שהיא אוהבת, לקחתי את הספלים המרוקאים של אמא ועוגיות שאפיתי לכבודה, דפקתי בדלת נכנסתי בשקט התיישבתי על המיטה, תגידי אצלך באמריקה מי יעשה לך תה עם כל כך הרבה אהבה