רות

ארבע האמהות הן המראה לנשיות שלי, לעוצמה והכוחות שבי, שבנו, בכולנו.

יש אמא אחת, מיוחדת וקשה לעיכול, זוהי רבקה. אני שמה לב איך בסדנאות שלי רבקה נשארת קצת בצד, כיצד אני מתעקשת על נוכחותה למרות הקושי שבמראה שהיא מעמידה לי/לנו.

עכשיו עם חג השבועות הבא עלינו לטובה אני חושבת על רות, חושבת על רות ורואה את רבקה. רות החזקה, האמיצה, הנחושה שהולכת אחרי צו ליבה, שבוחרת בלא נודע, שמחליטה החלטה הרת גורל בעבורה ובכך משפיעה על המשך שושלת ישראל (הולדת מלכות דוד). במשפט עצמתי היא אומרת לנעמי כלתה: "אלתפגעי בי לעוזבך, לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה אדוני לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך". (מגילת רות א' י"ז).

כזו היא גם רבקה... אישה בעלת אישיות מרשימה וחזקה שלא היססה כנערה קטנה לעמוד מול המנהגים של בית אביה ולעזבם. אישה שהעזה להתייצב מול בעלה בשאלות של חינוך הבנים ועתידם. שפעלה מתוך הכרה ואמונה בדרכה העצמאית.

אז מדוע רות מתקבלת אצלנו יותר בפשטות, באהבה...?

אולי היא מגשימה את מה שאנחנו מפחדות לעשות בעצמנו? אולי היא מזכירה לנו שגם אנחנו יכולות להעז, להתמסר ולא לתת רק לפחדים לנהל אותנו? אולי הבחירה שלה שמסתיימת בסוף רומנטי וטוב (כאשר היא נישאת לבועז) נותנת לנו הבטחה ותקווה...?

הסוף של רבקה איננו רומנטי, הבחירות שלה מפגישות אותנו עם הצדדים המורכבים והקשים שהחיים טומנים בחובם. אהבתה והעדפתה הברורה ליעקב, ההתערבות הגורלית שלה באשר מי מבניה יהיה ממשיך השושלת. לבה ,לב אם שנפצע קשה, כאשר בסוף ימיה היא נשארת בבדידותה.

אך גם סיפורה של רבקה, כסיפורה של רות, מזכיר לנו שלא משנה באיזה שביל נבחר ללכת, לאן נגיע - לא נדע, שנתמסר ללב, שנמשיך את התנועה, נזרום עם מקצב החיים, ונסמוך על הדרך שהיא גדולה וחכמה מאיתנו.