עולמה של מטופלת

אתה מסרב לדבר.

שאלת אותי, למה התגעגעתי אליך.

ואני שתקתי.

שנינו יודעים שזה טירוף לחזור אחד אל השנייה. שנינו יודעים, אבל הנה אנחנו כאן- מנשקים, נוגעים מביטים, מריחים את הריח אחד של השנייה. שכרון חושים. פנטזיה שמתגשמת מבלי לעצור לרגע ולחשוב מה אני מרגישה או עושה.

אתה לעומתי, עושה בחוכמה. שותק, כדי לא לגרום לי ליפול כמו בהתחלה למילים שמבטאות חום ותשוקה.

אבל אתה לא מבין שאני מזמן נפלתי.

נפלתי ושקעתי במבט עינייך, כמו שאף פעם לא חוויתי וכנראה גם לא אחווה.

המבט שלך גורם לי להרגיש יפה.

שם אני חופשייה, עפה ומגשימה כל חלום שהעזתי לחלום.

אתה מביט בי וכל הגוף שלי רועד ורוצה להוכיח לך עד כמה אני שלך.

הלב שלך, הגוף, האחיזה, החום שבך, מוכיחים לי, שיש בך רגש חזק אלי. אחרת לא היית חוזר.

אבל אתה שותק והשתיקה שלך מפחידה אותי. חונקת אותי ואני מרגישה אבודה. בתוך השתיקה שלך אני מוצאת את עצמי גם עפה, אבל בתוך מערבולת שסוחפת אותי למקומות חשוכים.

שם אני מרגישה מכוערת, מפוחדת, לא מאוזנת ורוצה להוציא בכוח מילה אחת חמה מהשפתיים היפות שלך.

שם, אני משתגעת. בוכה. לא מרפה.

אתה תמיד שואל אותי- ״למה את צריכה ״מילים״, כשאת מרגישה אותי. מרגישה אותנו?!״.

יום אחד אדע לענות לך על השאלה. בנתיים, תחבק אותי חזק, כי אני מפחדת..