לבל יהיה יומי כתמול שלשום

לאה גולדברג כתבה בשירה 'תפילה':

לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום לבל יהיה עלי יומי הרגל

יש משהו במציאות ובשטף החיים שהופך את ימינו להרגל, וזה דבר כמעט בלתי נמנע.

יש במציאות שכזו הרבה דברים חיוביים כמו יציבות, ביטחון, מסגרת, נוחות ועוד...

אך כשימינו נראים כהרגל בתוכם אנו כמלות ומרגישות איזו נבילה, זוהי נורת אזהרה, זוהי קריאה לפקוח את העיניים, להתבונן במודעות על המציאות של חיי ולהתחיל לשאול את עצמי שאלות.

אני לא רוצה לדבר על מה עלי לעשות כדי לשנות, כי זה כבר משהו יותר אינדווידואלי שנוגע בכל אחת במקומותיה העמוקים, זה תהליך שטרם נמצא לו שיקויי קסמים שיעזור לנו לעשות שינויי בן רגע.

אני רוצה לדבר על החשיבות בלפקוח את העיניים, לקחת אחריות על חיי, להכיר ולדעת היכן אני נמצאת מתוך מודעות, ולזכור שברוב המצבים יש לי את הזכות לבחור כך או אחרת.

כשאני מרגישה את ימי כהרגל, ככורח, כאילו אני קופאת על השמרים והתנועה היחידה שלי היא מכוח האינרציה, אני נדרשת למצוא בתוכי את האומץ להתחיל להתבונן על הימים שעוברים עלי ועל עצמי בתוכם. אני מתחילה בקטן (יחסית) - שמה לב לתחושות שעוברות לי בגוף, שמה לב לסדרות שאני רואה בטלוויזיה או לאיזה ספר אני קוראת – מה מושך אותי, במה אני מתנחמת? האם אני מוצאת את עצמי יותר במקרר? איזה מזון אני מכניסה לגוף שלי, האם אני מפצה את עצמי לאחרונה, מבלה בקניון שעות נוספות...?

יש ערך גדול ביותר ללמוד להקשיב לסימנים והאותות שהנשמה נותנת לנו, וזה בא בדברים האלה, בדברים הבסיסיים והפשוטים של המעשים שלנו. באיזה תחושה אנחנו נרדמות, באיזה מצב רוח אני קמה בבוקר?

אלו דברים שאנחנו עושות מתוך הרגל, זה חלק מהיום יום שלנו. אני אוזרת אומץ לעצור רגע ולבדוק איך ההרגלים האלה משפיעים עלי, ואני לוקחת את זה עוד צעד אחד קדימה ובודקת עם עצמי מה גורם לי לפעול מתוך ההרגלים האלה שלא בהכרח עושים לי טוב, שאולי מושכים אותי למערבולת שמורידה אותי למטה.

להתבונן ולדעת שכך אני פועלת ולהעז ולעמוד מאחורי הבחירות האלה שלי, משמעו לקחת אחריות, אז אני לא יכולה להאשים מישהו אחר, "אמרו לי... עשו לי...", זו אני...וזה מפחיד... מפחיד להחזיר את בעלת הבית הביתה.

כשהנשמה קוראת לנו זוהי קריאה לסוג של הקשבה פנימית לצרכים שלנו. כדי לשנות, כדי להעז, נדרש הרבה אומץ (יש כאלו שזה בא להן בקלות, לצערי אני לא אחת מהן...), אבל אני מאמינה ויודעת מתוך עצמי שלהתבונן, לשאול את עצמי שאלות, ולהתחיל להכניס מודעות לתוך ההתנהלות שלי, זה משהו יותר בר השגה. רק אחרי שאני לוקחת אחריות, יותר פשוט לי לעשות את הצעד הבא של הבחירה יהא אשר יהא.