עולמה של מטופלת

אני מביטה בו ואני יכולה לראות דרך עניו עולם מלא שאני לא מכירה ולא שומעת עליו. שם, בעולם הזה, החבוי בתוכו, הוא מרשה לעצמו לצעוק, לבכות, לצחוק בקולי קולות. הוא מרשה לעצמו להיות עצמו בלי שום מעצורים. שם הוא לא מפחד שמישהו יגיד לו להפסיק או שהתגובה שלו מוגזמת מדי. אז כאן, בחוץ, מול העיניים שלי, הוא פשוט שותק. מתמודד עם כל הכאבים והתלבטויות בשקט שלפעמים מרגיש לי יותר חזק מזעקת מצוקה! הייתי רוצה לשמוע את הקול שלו אבל גם ממש מפחדת. יודעת שיש שם עולם מלא ומורכב שאולי לא סתם מסתתר בנפשו. אולי זה לא הזמן לפגוש בו. היו רגעים שכעסתי עליו שהוא לא משתף ושאני כאן בשביל להקשיב לו! היום אני מבינה שגם לי יש עולם שלם שהוא רק שלי. עולם עם תוכן, עם שאלות, תהיות, כעסים, התרגשויות, פנטזיות, עולם שהוא רק שלי. ואני בכלל לא מרגישה בו לבד. היום אני מבינה שיש לנו עולם משותף מדהים ביופיו שיצרנו ביחד, אבל גם לכל אחד מאיתנו עולם משלו. מעניין אם יום אחד נבקר רק לרגעים האחד בעולמו של השני או שמא נמשיך להתנהל בין שלל העולמות המרכיבים את חיינו ורק נזהה אותם דרך מבט העיניים שמספרות ומגלות קצת על העולם החבוי בתוכנו.