עבד נרצע

"וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם,

בערב כשהשכונה לובשת בורגנות נרגנת אני עולה לחדר, מתלבשת, מתאפרת יורדת אל הקומה הראשונה מדליקה טלוויזיה שמה צלחת קטנה של פיצוחים ויוצאת.

מוציאה את האוטו מחוץ לחניה ורצה לדירה , נדמה היה לי ששמעתי את הטלפון מצלצל, אני רצה לענות דוחקת את המפתח בכח בדלת , פורצת , רצה חסרת נשימה, הטלפון מונח על השולחן בסלון שקט כאילו בשינה עמוקה .

אני מבלה אני אומרת לעצמי , אני יוצאת לבלות , ואני אהנה , כך לוחשת לעצמי באוטו כדי להניס את המנטרה שהתמקמה , אולי הוא צלצל והבין שאני לא שם? אולי הוא חושב שהתקלחתי? אולי הוא מחפש אותי אצל אמא שלי ?אל תתחילי , אני אומרת לעצמי את יוצאת לבלות זכותך לבלות .

במסעדה המולת חברים, מלצרים רצים , ריח של אוכל וסיגרי עוטף את כולם, זמר מוכר שר שיר לא מוכר ,אבל כאן יש חוקים אחרים, אף אחד לא מקשיב לשיר .

האוכל מגיע, אולי הוא התקשר עכשיו לסימה חברה שלי , לא סימה לא בבית, אז הוא בטח חושב שסימה איתי, עדיף שיחשוב שהיא איתי, נוגסת בפיצה חמה תפלה, הכל תפל.

ברבע לחצות, אני יודעת שהוא יודע שגם אם אני עם סימה היא עובדת מחר חוזרים מוקדם, אולי הוא בכלל חזר הביתה בזמן שלא הייתי ומחפש אותי? אולי כבר הלך לסימה? האוטו דוהר את הדרך הביתה , אני פותחת את הדלת ורצה לטלפון אולי היו הודעות? אולי הוא בקומה שניה מחכה לי ? חולצת נעליים ורצה למעלה , שקט אין שם איש.

בסלון מול הטלוויזיה הדלוקה אני רואה אותי יושבת בדממה מלקקת פירורים מול המסך האוזן שלי מדממת והרצען מונח ליד.