כוחה של אש
"ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה" (בראשית, י“ד)
המאורות מיסודם הם יסוד האש. יש לנו מאורות של יום - האש של היום, ומאורות של לילה - האש של הלילה.
משחר ההיסטוריה קידשו בני האדם את האש, בדתות רבות, בטקסים ופולחנים שבטיים, ואצל כולם האש מהווה חיבור לאלוהות, כל אחד בדרכו.
כיהודיה, אני רוצה להנכיח את כוחה של האש בדרכה של זו.
בקבלה יסוד האש מקביל לרובד הנשמה בגוף האדם, בדומה לאש השמש שנותנת חיות לאדמה, כך האש קשורה לרובד הנשמה המעניקה חיות לגוף.
אדם שיסוד האש דומיננטי בו יהיה מתלהט בקלות, כעסן, ביקורתי, אבל יכול להיות גם מבריק, בעל רעיונות רבים, מהיר, נלהב...
רגשות שבאים מיסוד האש עפ"י הקבלה יכולים להיות כעס וקנאה למשל, אך בלהט הזה יש גם שפע, שפע של נתינה, של אהבה, של קבלה...
לפי התפיסה ההומניסטית אנו שואפים למימוש עצמי ומתוך כך להתפתחות ולצמיחה. חלק מהשאיפה הזו מושג ע"י כוחנו לחבר ולאזן בין הקטבים שבתוכנו, בין האור לחושך, בין האש השורפת לאש המעניקה.
אחת העבודות המרכזיות שלי בקליניקה היא התמרה, התמרה של הכוחות שמעכבים אותנו להפוך לכוחות שמעצימים אותנו, להתחבר ליסוד האש, לנשמה שלנו ולפעול מתוכה. האש הפנימית שבוערת בתוכנו במינון הנכון שמשמעותו ליצור ולצמוח מתוך השפע, יש בה כוח אדיר להשפיע גם על הסביבה שלנו, לנתב אותה לאש שמאחדת אותנו.
הילדים המהופנטים סביב המדורה הן אחת הדרכים המובהקות להזכיר לנו את כוחה ויופיה של האש, האש החיצונית והאש הפנימית. תפוחי האדמה המושלכים לאש והזמן הנכון שנשלפים משם, השירה, הרגע של הביחד...
לעבור בין המדורות בל"ג בעומר יכול להזכיר לנו לבחור איך אנחנו רוצים לפעול עם האש שלנו.
