בגיל 40 התחיל אצלי גיל המעבר

בגיל 40 התחלתי להרגיש חוסר שקט שזורם לי בגוף ולא מניח לנפשי לשקוט, לא ידעתי למה לקשר אותו, לכאורה הייתי במקום נהדר... עסק מצליח... ילדים גדולים... ובכל זאת בתוכי עלו מחשבות מציקות... שאני לא במקום הנכון, לא מדויקת לעצמי, קמה בבוקר בלי חשק. הייתה בי תנועה פנימית לא מוכרת ולמען האמת לא ממש נעימה.

מסתבר בדיעבד שתנועה לא נעימה ככל שתהיה, יכולה גם להניע, וכך, תוך מספר חודשים מצאתי את עצמי סוגרת את העסק שלי, (אני מודה שיש לי לפעמים נטייה לאימפולסיביות) ומתחילה לחפש את עצמי. הפתרון שנראה לי אידיאלי עבורי היה ללכת ללמוד... אבל מה לומדים בגיל 40+ ? חיפשתי ומצאתי לי תחום חדש – פסיכותרפיה טרנספרסונלית – מה שגרם לסובבים אותי "להרים גבה" ולתהות מה עובר עלי...

עם הזמן הרגשתי שמצאתי את הדרך שמחזירה לי את החשק לעשייה, התחלתי להרגיש את המימד הנוסף מתוכו אני פועלת, את הנשמה שלי.

אבל משהו במימד הגופני לא נירגע. אתן מכירות את זה שכשאת בהריון כל העולם בהריון....על זה מדברים ובזה מתעסקים...? אז 40+ הוא כבר גיל שמתקרב ל- 50, וסביבי השיחות מתחילות להתעסק באימה ששמה 'גיל המעבר'. אימה מהבלות שאורבת לנו בסיבוב, מווסת שתיפסק ותביא עימה קמטים, זקנה, גלי חום ועוד מיני תופעות לוואי רבות ומדושנות.

במילים אחרות, התחלתי להתדרדר לתהום ששמה 'גיל המעבר'. שוב חזרה אלי תנועה פנימית לא נעימה אבל אותה אני כבר מכירה, לא מתוכי פנימה, אלא מתוך סיפורים ותפיסות חברתיות שמלמדות אותנו הנשים על סבל מתמשך שעתיד לבוא ויש להילחם בו.

אני יוצאת למאבק החלטתי, אני לא נכנעת ולא מוותרת, אני לא מעוניינת להיות במקום הזה, אני אאבק במחזוריות החיים הנשית כדי להישאר צעירה, יפה, רעננה ואפסיק את הסבל הזה.

תופעות הלוואי של גיל המעבר הגיעו ואין צורך שאפרט על חוסר האונים והמצוקה כשאנחנו לא בשליטה על מה שקורה לגוף שלנו ועל איך זה משפיע על הנפש שלנו (רק להקליק 'גיל המעבר' ותיאורים עשירים שמחסירים פעימה נפרסים לפנינו). שמתי לב שאסטרטגיית המאבק אליה נשאבתי כמו למערבולת, אותה יוצרות קודם כל אנחנו, הנשים, לא נותנת לי מענה, שהאנרגיה שלי, המרכז שלי, הבית הפנימי שלי לא מוצא מנוח.

לאט לאט הבנתי שעלי לנקוט באסטרטגיה חדשה, אחת שאמנם נשמעת מאוד טבעית אבל גם קצת מופרעת – איך אני יכולה לנוע עם המחזוריות הנשית שלי ולא להתנגד לה, האם אני יכולה לעבור ממקום שמנסה להילחם ולהתנגד למקום שמקבל וזורם עם התנועה הנשית הטבעית?

סביר להניח שאם הייתי יודעת שזה הולך להיות מסע קשה, כנראה שהייתי מוותרת מראש. אבל משהו בי לא הסכים ללכת עם הלחץ של האמירות הרווחות כמו "קחי כדורים, למה את בוחרת לסבול..." ועוד מיני כאלה. אז אני לא אומרת לא לקחת כדורים, אני גם לא אומרת לסבול בכל מחיר, אבל לגבי עצמי, היום אני יכולה להגיד, בלב שלם, שמזל שלא ידעתי וטוב שכך בחרתי. טוב לי שבחרתי לעבור דרך כדי למצוא את אשר חיפשתי. ובדיעבד, על אף הקשיים שבדרך (והרי בכל דרך בה ניבחר יהיו כאלה), מצאתי שגיל המעבר אצלי התחיל כבר בגיל 40.

בניגוד לדעה הרווחת, גיל המעבר לא מתחיל בפתאומיות, רק עם הפסקת הווסת, גיל המעבר הוא פרק בחיינו, חלק מהמחזוריות הטבעית שלנו כנשים. כעונות השנה המשתנות כך גם אנחנו, אנו נקראות להשתנות, לנוע עם פעימת החיים וככל שאנו מתנגדות לשינויים ומנסות להילחם בתנועה הטבעית, אנו יוצרות לנו במו ידינו תהום ששמה 'גיל המעבר' ומעמיקות את חוסר השליטה שלנו בחיינו. להילחם בגלי הים לרוב מבטיח צלילה למצולות, לנוע עם הזרימה שלהם ולהגמיש את התנועה שלנו בהתאם יביא אותנו לחוף מבטחים חדש.

בגיל 40 נקראתי להתחיל לנוע מהמקום בו נמצאתי. לשינויים הפיזיולוגיים קדמה קריאה של שינויים רגשיים, נפשיים ורוחניים. אני חושבת שאילו ידעתי אז לייחס את חוסר השקט שלי לתקופת המעבר שפוקדת אותנו באמצע החיים יכולתי פחות להתנגד לה, יותר לקבל אותה ובכך להתמודד עם המעבר מפרק אחד למשנהו בצורה מיטיבה יותר עם עצמי. גם אחרי גיל 50 תקופת המעבר תרם הושלמה, אני עדיין חווה אותה בתוכי, חווה את הנשיות המשתנה שלי, כיצד האנרגיה שלי שהייתה במשך שנים מכוונת כלפי חוץ מוצאת את דרכה פנימה לתוכי. עוצמת הנשיות לא מסתיימת עם הפסקת הווסת, להפך, היא משתנה ומקבלת עומקים חדשים.

למדתי ועודני לומדת להודות לנשיות שלי, לקבל את בחירת הנשמה שלי להגיע לפה כאישה. ככל שאני מסתובבת עם האנרגיה הנשית הזו משהו מתרכך בתוכי, ככל שאני לומדת לקבל את הקמטים בפניי, אני מעריכה את הדרך שעשיתי עד כה. הלב שלי נפתח יותר באהבה קודם כל כלפי עצמי, הרחם שלי מתרחבת והופכת למצפן פנימי שעוזר לי לנווט את דרכי לשבילים אשר מפרים אותי ונותנים מענה לתשוקות הפנימיות שלי, וזה כולל למשל לחדש את המלתחה שלי בבגדים שמתאימים למידותיי ולשחרר מהארון בחיוך של השלמה וקבלה את אלו שכבר לא יעלו עלי יותר וצריכים למצוא את דרכם הלאה.