יוצאת לפנסיה
בבוקר אני קמה לשקט, מדליקה קומקום במטבח, מוזגת מים לקפה, מוסיפה חלב ויושבת בפינת המטבח שצופה אל הרחוב. בחוץ ההורים מזרזים את הילדים, אימהות מטופחות נכנסות אל הרכבים ונוסעות לעוד יום . הכול מתרחש מתחת לחלון המטבח, עד לא מזמן גם אני הייתי איתן קמה בבוקר מעירה את הילדים, מתלבשת, מכינה סנדוויצ'ים ויוצאת ליום מלא בעבודה - פגישות, ארוחת צהריים עם קולגות וחזרה לילדים. היו ימים שמחים , עצובים לפעמים מתישים. בערב נזרקתי על המיטה עד ליום המחרת. המשפט שליווה אותי הרבה שנים היה - כשאצא לפנסיה אוכל סוף סוף לעשות מה שאני רוצה? מה שבא לי, אולי פשוט לנוח.
בימים הראשונים זה אכן היה כך, קמתי מאוחר, עשיתי הכול בנחת ראיתי טלוויזיה, פגשתי חברות בבית קפה, לקחתי את הנכדים לפארק, קראתי ספרים שחיכו לי שנים בסבלנות על המדף. עברו חמישה חודשים לאט הכול נדם, ואני מוצאת את עצמי בוהה בחלון כל בוקר בנשים שיוצאות לעבודה, מקנאה ומרגישה מיותרת. לא ככה דמיינתי את הפרק השלישי של חיי , אני בת 60, אני רק בת 60 אני רוצה לחיות לחזור לחיים אני רוצה אהבה, סקס, וחיים זוגיים, אני רוצה להתרגש לשמוח להתעניין. החיים התחילו מחדש אבל כלום לא קורה.
מגיל צעיר למדתי התגייסתי ושוב אוניברסיטה זוגיות ילדים עבודה משכנתא, טרדות, שכחתי איך רוצים ? מה אני רוצה? עוד כוס קפה במטבח, תשע וחצי הרחוב שותק, פה ושם עוברת מכונית ואישה מטופפת בנעלי עקב על המדרכה, ככה זה מרגיש,ככה נראים החיים שחלמתי להגיע אליהם?
לקליניקה שלי מגיעים נשים שיצאו לפנסיה, מתחילים את הגיל השלישי בריק מהדהד.
חיים מלאים הופכים ביום אחד להמון זמן פנוי ולא רק זמן גם הראש מתפנה, מתרוקן מעיסוקים שכרוכים בעבודה, הילדים כבר מחוץ לבית ואנחנו מגלים שלא תכננו את היום שאחרי שאין לנו מושג מה נעשה עם שארית חייהם.
גיל שישים מוצא אותנו במקום אחר לחלוטין מהמקום בו היו ההורים שלנו, בריאות טובה זמן פנוי ושפע של אפשריות להעסיק את עצמנו, נדמה לנו שאין יותר שיאים בחיים, רומנטיקה, יצר מיני, אינטימיות.
איך מחזרים שמחה, תשוקה, אהבה, מיניות לחיים?
איך מנהלים סדר יום מספק מתפתחים מעניקים מקום לחלומות שהזנחנו? ואיך עושים הכרות עם האיש או האישה שהיינו לפני שמרוץ החיים קטף אותנו?
בטיפול פרטני עמוק אנחנו נזכרים יחד את כל מה שאבד, קוראים לו לחזור, מציפים את החשק לחיות מעניקים משמעות.
הפנסיה היא תחילת החיים ולא סופם.
