חרדת השיגרה

החג נוטש בצעדים שקטים עייפים ,משתררת דממה ,השגרה כבר בדלת , כלי החג מצאו את מקומם בארון, המקרר התרוקן, ואנחנו חשים את הריק המוזר של אחרי.

אנטי קליימקס –עצב מטפטף של אחרי האירוע , החג, או כל דבר שעמלנו עליו חיכינו לו תכננו אותו וכעת הסתיים.
המימד הרגשי גם הוא משחק תפקיד לא קטן , הרי שבכל אירוע מטפטפים עלינו המון רגשות לחץ, שימחה, בכי, מריבות, אנחנו נמצאים בסערה רגשית , אירוע מקביל קורה בפנים ובחוץ.
והכל נגמר בבת אחת, מכבים את האורות, עד הפעם הבאה.
כיצד מתמודדים עם העצב הזה? עם התחושה הלא ברורה של הריקנות?

כאשר שואלים אותי כיצד להתמודד עם התחושה אני אומרת שהדבר הראשון הוא ההכרות עם הרגשת הריקנות והבנה שהיא הגיונית.
אירוע שמשקעים בו כל כך הרבה בכל החזיתות, מרוכזים רק בו, מדברים עליו משאיר ריק ואין בכך שום דבר רע.
סיום, כמאמר הקלישאה, הוא התחלה חדשה, הדרך התפנתה לארגן עוד אירוע יום הולדת למשל או נסיעה לחו"ל, כל דבר שיעסיק את ההווה ויתכנן לעתיד.
ולא פחות חשוב, לנוח על זרי הדפנה, או פשוט לנוח, לתת לגוף ולנפש להיזכר ברגעים נעימים שהיו בחג להתרפק עליהם.
ולא לשכוח שיגרה מבורכת היא גם דבר שאנו מתגעגעים אליו.